מדינת ישראל, מבחינה חברתית, היא השמרנית בעולם המערבי. הדבר בא לידי ביטוי במיני אופנים, בהם ילודה גבוהה, כבוד וחיבור למסורת ופטריוטיות גבוהה חוצת מגזרים ושיוכים פוליטיים. ועם זאת, מבחינה אינטלקטואלית ופוליטית, נוכחותה של השמרנות בישראל דלה, כאשר רק בעת האחרונה אנו חוזים בניצני הופעתה. בניגוד למתרחש במדינות אחרות, בהם השיח האינטלקטואלי-פוליטי משקף את קשת הנטיות הקיימות בציבור האזרחי, האקדמיה והאינטליגנציה הישראלית, כמו גם האליטה התרבותית, התקשורתית, המשפטית והפקידותית, מתאפיינות במובהקות פרוגרסיבית, בעוד הקול השמרני הדומיננטי בציבור כמעט ולא נשמע בהן. ישנה אי-הלימה חריפה בין האינטואיציה השמרנית הרווחת בישראל, לבין היעדר תנועה רעיונית ההולמת אותה, מזינה אותה ומוזנת ממנה.

התנועה לשמרנות ישראלית שמה לה למטרה לפתור את אי-ההלימה הזו, באמצעות פיתוח זרם אינטלקטואלי שמרני-ישראלי והצמחת הקהילה המזוהה עמו. כנס השמרנות מהווה חלק ממאמץ זה. מטרתו להוות מקום מפגש עבור שותפים לתנועה, לדון במטרותיה, לשכלל ולפתח את רעיונותיה ולהניע את חבריה. באופן מיוחד, אנו מבקשים לברר את המאפיין הייחודי של השמרנות הישראלית. לצד מאפייניה האוניברסאליים, לשמרנות מעולם היה מרכיב מקומי, הנגזר ממסורותיה הפרטיקולריים של כל חברה וחברה. ההעשרה של עולם הרוח והמעש השמרני מתוך יחסיו עם היהדות, הציונות והישראליות הם בליבו של כנס השמרנות הישראלי, כמפורט בעקרונות הייסוד שלנו.